בס"ד.
מאת ד"ר ליאנה אורין סופר. 
לאחרונה הסתבר שאיננו חיים רק פעם אחת, אלא מתגלגלים מגלגול לגלגול...
האם אנו חיים מספר פעמים? כיצד הדבר אפשרי? הרי גופנו הפיזי מתבלה ומת בבוא עת?
זה אפשרי, כי גופנו הוא רק מעטפת לנשמה הנצחית, העשויה מאנרגיה טהורה, מניצוץ האנרגיה האלוהית.
פעם גם אני לא האמנתי לא בגלגול נשמות, ואף לא ברוחניות. הייתי רופאה מאוד קונבנציונאלית ורציונאלית.
אבל השתניתי, וכעת אני עוזרת לאנשים לשחזר את גלגוליהם הקודמים כדי לגלות את ייעודם, לרפא את מכאוביהם
ולקבל מסרים והארות.
לראשונה נחשפתי לנושא של שחזור גלגולים באמצעות ספרות העידן החדש. היה לי קשה
להאמין, שתת-המודע שלנו עשוי להכיל מידע מעבר כה רחוק. אבל כאשר התנסיתי באופן
אישי בחוויית גלגוליי הקודמים, הכל התבהר לי. בהמשך, תוך כדי עבודתי בהיפנוט, הייתי
עדה לשחזור חייהם הקודמים של מטופליי. הדבר קרה אף ללא הכוונתי, אלא באופן
אוטומטי. מספר מטופלים חזרו לגלגוליהם באופן ספונטאני, כאילו רק חיכו לרגע של היפנוט
כדי להעלות את זיכרונותיהם המודחקים. זה עודד אותי לכתוב ספר על היפנוזה ועל שחזור
גלגולים באמצעות היפנוזה בשם "חלומות היפוטיים".
מאחר ומידע על חיינו הקודמים נמצא בתת-המודע שלנו, ניתן לשולפו באמצעות טראנס
(הרפיה) היפנוטי.
כמו כן, עברו אצלי מטופלים רבים שנזכרו בחייהם הקודמים אשר חיו ונספו בשואה.
יתכן, שאנחנו גלגול שני או שלישי אחרי השואה?.. עצם קיום השואה מעלה שאלות רבות,
כמו: מדוע זה קרה בכלל? מדוע זה קרה לעם היהודי? מדוע העם היהודי נכנע בקלות?
מדוע העולם אפשר לגרמנים לחסל כמעט עם שלם? ועוד שאלות שמתעוררות אצל כולנו.
במאמר זה אשתדל להביא עובדות הלקוחות מניסיוני הרב בשחזור גלגולים. כמובן שלא
אוכל לענות על רוב השאלות הכלליות הנ"ל, אך אולי ניתן לשפוך מעט אור על שאלות כה
גדולות...
להלן מקרה של דורית (שם בדוי), אשר טופלה אצלי עקב בעיות זוגיות. זהו מקרה אחד בין
רבים בהם טיפלתי באמצעות היפנוזה.
דורית הגיעה אליי בשל אהבה נכזבת. אהובה נטשה והיא נשארה לבדה וחסרת אונים.
אחרי שעבדתי איתה בהיפנוזה, די הוקל לה, אך עדיין חשה בצורך הבלתי נשלט להיות
בחלקתו. באחד המפגשים הצעתי לדורית לשחזר את חייה הקודמים. היא הסכימה. באותו
המפגש היא העלתה את חייה הקודמים מהשואה.
להלן תיאור הדיאלוג עם דורית בהיותה מהופנטת היטב:
- "דורית, מה את רואה?"
- אני רואה מחנה... כולי מתכווצת מאימה... נורא מפחיד כאן...
- "איך את נראית? את אישה או גבר? מי נמצא איתך?"
- ... אני אישה צעירה... אני במעין חצר.. מסביב יש גדר תיל, אני רואה אישה רצה לכיוון
הגדר... מוזר...
- "מה מוזר, דורית?"
- למה השומרים לא עוצרים בעדה?... הם מניחים לה לברוח?... אוי לא! לא!
- "מה? מה את רואה, דורית?"
- היא התחשמלה... הגדר חשמלית.. אי אפשר לברוח מכאן!... היא פשוט התאבדה!
- "למה היא עשתה זאת?"
- גם אני הייתי עושה זאת... אילולא הייתי עם התינוק שלי... עליי להגן עליו... אולי
הוא ישרוד בסיוט הזה...
- "יש לך תינוק? איך הגעת לשם בכלל?"
- תפסו אותי ברחוב... וגררו לרכבת... משם שלחו אותנו לכאן, אנו במחנה
הריכוז של הנאצים...
- "נאצים? את מתכוונת לגרמנים?"
- כן. השומרים הם גרמנים. הם אכזרים מאוד. הם מתעללים בנו יומיום... המות כאן דבר
שגרתי...
- "תינוקך? כיצד הם הסכימו..."
- (קוטעת אותי)... הם הפכו אותי לזונה שלהם... זה המחיר לחיי תינוקי...
- "דורית..."
- איני רוצה להיזכר בזה... הכל מעורפל...
- "תתרכזי בפניו של התינוק, בעיניו. האם את מכירה אותו מחייך העכשיוויים?"
- ... (מהורהרת), כן. זה יגאל, בן זוגי לשעבר, אשר נטש אותי...
- "או.קי. כעת חיזרי למחנה והתקדמי בבקשה בשנה אחת קדימה. מה קורה?"
- אני לבד. מדוכאת מאוד. רוצה למות, אך אין לי כוח כדי להתאבד...
- "איפה תינוקך, דורית?"
- ... הם לקחו אותו... (בוכה) הם לקחו לי אותו. (בוכה מאוד).
- "מי לקח אותו? מדוע?"
- לא הסכמתי להיות זונה יותר, התנגדתי... והם לקחו אותו! הם הענישו אותי!
אני אחראית למות התינוק שלי! איבדתי אותו לעולמים! אין לי מחילה!
- "דורית, האם האמנת שתינוקך ישרוד במחנה הריכוז הגרמני? איך היית אמורה הגן עליו
לאורך הזמן? במה היית אמורה להאכילו?"
- הינקתי אותו! היה לי די חלב!
- "אבל עד מתי? מתישהו היית צריכה לתת לו מזון. היה לך די כדי לגדלו?"
- ... לא. בקושי היה לי לעצמי, כדי ליהניק. הם זרקו לי שאריות האוכל אחרי שהשתמשו
בי. כלבים! אני שונאת אותם! הם חיות אדם.
- "התקדמי עוד שנה קדימה".
- אין עוד שנה.
- "לכי אחורה והגיעי לרגע מותך. מה קורה? איך את מתה?"
- אני מתה מרעב. נרדמתי ומתתי. זהו מות מתוק! פתאום הרגשתי שיצאתי מגופי...
השתחררתי...
- "מה את רואה?"
- אני רואה את גופי מלמעלה. הוא נראה די עלוב, מקומט וזקן. איזה מזל שהשתחררתי.
אני עפה מעלה ומעלה...
- "אנא עיצרי כאן. בואי נתקן את הגלגול הזה, נגדיר אותו מחדש. נהפוך אותו גלגול טוב..."
- כיצד?
- "אני אדריך אותך. אך לפני זה אנא התחברי לנשמה שלך ושאלי: מה השיעור
שלמדת בגלגול הזה?"
- (מהורהרת)... למדתי להעריך את החיים. הייתי צריכה לחוות את הכאב כדי להבין עד
כמה חשוב לחיות מתוך אהבה...
- "למה את מתכוונת?"
- רק מי שחווה פעם כאב כה עז, מסוגל להעריך את החיים. אנו חיים את חיינו בלי לדעת
מה ערכם האמיתי. אנו מכאיבים לזולת ולעצמנו יומיום ובנסיבות סתמיות בלי להתמקד
בכאב עצמו. רק מי שחווה סבל כפי שאנו חווינו, במחנות הריכוז, יכול להבין את ערך
החיים ואת ערך האהבה. ההתנסות הזו הייתה מין מבחן עבורי.
- "האם עברת את המבחן, דורית?"
- לא ממש...
- "מדוע?"
- הייתי אמורה להקריב את עצמי למען הזולת, למען התינוק שלי. זה היה התיקון שלי. הייתי
אמורה להביא אהבה מעבר לכאב ולסבל... אבל נשברתי... לא עמדתי במשימה... לכן
התינוק שלי נלקח ממני והומת. ואני מתתי משברון לב.
- "דורית, אמרת שמתת מרעב?..."
- כן, רעבתי, אך יכולתי להסתדר, יכולתי להשיג קצת אוכל כדי להתקיים... העדפתי למות
מרעב... עייפתי מחיים שכאלה...
- "אז מה השיעור שלך כאן, בחיים הנוכחיים?"
- (אחרי שתיקה)... להביא אהבה, אהבה ללא תנאי. לא לתת לכאב ולסבל לנהל את חיי.
להיות מעבר לכאב.
- "איך זה קשור לבן זוג שלך? הרי הוא היה תינוקך במחנה?"
- כן. זה קשור ועוד איך! עליי להשלים את אשר לא השלמתי אז. עליי לאהוב אותו ולהגן
עליו. עליי לתמוך בו ללא תמורה אף במחיר של דחייה מצידו. עליי לאהוב אותו ללא תנאי,
כפי שאהבתי אותו כאשר היה תינוקי.
- "יש לך תיקון קשה, דורית. האם תעמדי במשימות הללו?"
- אני אשתדל... כעת, לאחר שהבנתי את הכל, עליי פשוט להשלים את שיעורי... אני אשתדל.
- "בהצלחה".
דורית שיחזרה את חייה הקודמים מתקופת השואה. היא נזכרה בכל פרט ופרט ותיארה בדייקנות את
שהותה במחנה הריכוז. מאחר ודורית לא סגרה מעגל בחייה הקודמים,
עליה לתקן את טעויותיה כאן, בחיים הללו.
הפעם נשמת התינוק שלה הופיע בתור בן זוג ועליה לאהוב אותו ללא תנאי. רק כך תוכל
לסגור את המעגל ולזכות בתיקון מוצלח.
בספרי ´חלומות היפנוטיים´ תיארתי מספר מקרים של שחזור גלגולים אשר נעשו
באמצעות ההיפנוזה.
בספרי אני מסבירה בפירוט על תיקון, על שיעור ועל מונחים נוספים אשר קשורים לנושא
של גלגולים על סמך ניסיוני בתחום שחזור גלגולים, אני משערת, שרובנו הדור אשר נספה
בשואה.
כל יהודי אשר נולד לאחר השואה עלול להיות בעל הנשמה שחוותה את השואה.
מאחר ואנו נכנסים לעידן החדש, יותר ויותר אנשים נזכרים בגלגוליהם הקודמים.
הזיכרונות חוזרים אלינו כדי להשתחרר. שחזור החיים הקודמים יעזור לכולנו להבין את
חוקי הבריאה ולחיות חיים מלאי עוצמה.
סיכמתי מספר טיפים אשר יסייעו לכם ליצור הקשר בין חייכם הנוכחיים לחייכם הקודמים
(גלגולי השואה).
הטיפים הללו שימושיים במיוחד לאלה אשר חושדים שפעם חוו את השואה.
להלן הטיפים:
1. אכילה מופרזת ואי יכולת להשאיר מזון בצלחת או להשליכו לפח. (יכול להיות שזו
אחת הסיבות להפרעות אכילה בקרב האוכלוסיה אשר נולדה אחרי מלחמת העולם השנייה).
2. פחדים משומרים/חיילים. פחדים או שנאה מובהקת לעם הגרמני, לארץ גרמניה וכ´.
3. הימנעות מ- או שאיפה לצפייה בסרטי שואה.
4. הלם, התרגשות מוגזמת או עילפון בזמן ביקורים באתרי הגבורה של השואה.
5. פחדים מגדרות חשמל ומגדרות תיל, מבתי כלא וממחנות צבאיים.
6. ריבוי סימפטומים או התפתחות מחלות של ממש בעת נוכחות בגרמניה.
7. חלומות על השואה, על הנאצים על תקופת מלחמת העולם השנייה.(לפעמים אנו חולמים
על חיינו הקודמים מתקופות שונות).
הטיפים הללו אמורים לסייע במידת מה, אבל כדי לחוות שחזור גלגולים של ממש,
נחוצה רגרסיה באמצעות ההיפנוזה.
לסיכום.
בתרבות המערבית לא מקובל להאמין בקיום של גלגולים קודמים. יש אנשים שמתכחשים לרעיון כולו.
פעם טיפלתי בגבר אשר חזר לגלגולו הקודם, חווה את חייו בו ואת מותו כתוצאה מתאונת דרכים. אבל
כאשר הנ"ל יצא מטראנס היפנוטי וחזר למציאות, הוא סירב להאמין למה שחווה, למרות שזכר כל פרט ופרט
מהחוויה. מוחו ההגיוני הכחיש את אשר חווה ומיהר להעביר את הנושא מהפרק.
אני מאמינה שיבוא יום וכולם ייחשפו לעובדה שאנחנו איננו גוף ביולוגי בלבד, אלא בעלי נשמה נצחית
המתגלגלת מגוף לגוף בתקופות חיים שונות. ואז נתמודד עם מציאות אחרת, חסרת הפשרות. ככל שנקדים
ונשכיל רוחנית, נטיב לחיות בשלוה ובעוצמה.
בהצלחה!
©כל הזכויות שמורות לד"ר ליאנה אורין סופר.
לעמוד שאר המקרים הקש כאן.
לספר "חלומות היפנוטיים"הקש כאן.
לעמוד הספר "מי לקח את המיטה שלי? הקש כאן.
למאמר על היפנוזה הקש כאן.
לעמוד הבית הקש כאן.
לשחזור גלגולים אצל ילדים- הקש כאן. 
לראש העמוד הקש כאן.
שלחו את תגובותיכם ל liana_a@netvision.net.il
אם גיליתם טעות, אם יש לכם הערה - אשמח לשמוע.
נשמח לקבל פניות לאימל liana_a@017.net.il
ייעוץ חינם בפורום שלנו - הקש כאן.
שיהיה לכם יום נעים.
בברכה, ד"ר ליאנה אורין סופר.
בטעינה...
